<h1>שו"ת מהר"ם מרוטנבורג — דפוס פראג סימנים תרכ"ו—תרכ"ז</h1>
<h2>דף נח:</h2>
נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום, שממנה יוצאת דם. משמע דוקא שיודעת שיוצא הדם מן המכה תולה בה, אבל מספק אינה תולה. אבל בשעת וסתה, אפילו יודעת בודאי שהדם יוצא מן המכה אינה תולה בה, דאל"כ אינה טמאה לעולם. אמנם כתמים שתמצא בבגדיה טהורים, ותולה במכתה אפילו אינה יודעת שהמכה מוציאה דם, [דבכתמים] הלכו חכמים להקל משום דכתמים דרבנן.
ואשה שמצאה כתם בחלוקה או בסדינה, אם יודעת שיש לה גרב או חבורה שאם היתה [מסירה] הגלד והקליפה היתה מוציאה דם, טהורה, ותולה כתם זה בה. או אם בנה או בעלה שכבו עמה, או אשה אחרת, ויודעת שיש לה גרב שיכולים להוציא דם ע"י קליפת הגלד, טהורה ותולה בהן, אע"פ שעתה אין מוציאין דם, מ"מ שמא חככו וגרדו עצמן עד שיצא דם ולאו אדעתייהו. או אם נתעסקה בצפור או ישבה בצד העסוקין, תולה בהן וטהורה אפילו אם הכתם גדול. ואם אין כל הדרכים האלו בה, ואין לה במה לתלות, אז [אם] אין הכתם גדול [מכגריס] של פול, רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר [נ"ח ע"ב] תולה במאכולת אע"פ שלא הרגה. מאכולת, כינה. תולה בה וטהורה, שאין לך כל מטה ומטה שאין עליה כמה טיפי דמים, וא"כ לא תמצא אשה שטהורה לבעלה, לכן עד כגריס תולה במאכולת או פרעוש וטהורה. וכן שנינו פרק הרואה כתם [שם], וכן הלכה. ומה שאמרתי שהכתם [הנמצא] בחלוק או בסדין, דעד כגריס תולה במאכולת, היינו לא שנא אם הכתם עגול או משוך, וכן פר"י. והא דאמר רבי אליעזר [נ"ט ע"א] משוך כל שהוא טמא, דוקא בעד שבדקה בו, כדתנן [שם] העד שהוא נתון תחת הכר, פירוש בדקה עצמה בבגד לבן ולא ראתה לאלתר מה היה עליו, ונתנתו תחת הכר, ולמחר נמצא עליו דם, אם עגול טהור דיש לתלות במאכולת ואם משוך טמא, כר"א ב"ר צדוק, אבל בכתם דחלוקה או דסדין, אפילו משוך טהור עד כגריס. ואם סופרת ז' נקיים, [מסתברא] משלשה נקיים ואילך הכתמים טהורים, אם יש לה לתלות במכה או בחבורה או בדם צפור, ואינו סותרת, אבל צריכה שתדע בודאי שפסק דם המקור, לכך [צריך שיהיה] שלשה ימים [הראשונים] של [ספירה] נקיים לגמרי. קצרתי מלשון ספר התרומה.
<h2>דף סו.</h2>
נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום, שממנה יוצאת דם. משמע דוקא שיודעת שיוצא הדם מן המכה תולה בה, אבל מספק אינה תולה. אבל בשעת וסתה, אפילו יודעת בודאי שהדם יוצא מן המכה אינה תולה בה, דאל"כ אינה טמאה לעולם. אמנם כתמים שתמצא בבגדיה טהורים, ותולה במכתה אפילו אינה יודעת שהמכה מוציאה דם, [דבכתמים] הלכו חכמים להקל משום דכתמים דרבנן.
